הצהרת כוונות
לא תמיד חייתי בשלום עם המנהגים המזרחיים המוזרים בהם נהגו אימי וסבתי, אבי ואבותי. כמי שחיה בעידן החדש בו כור ההיתוך ניסה לשטח את כולם לצורה אחת של ישראלי, נעתי בין הטיפות. לעיתים מתכחשת, פעמים מתעניינת ותמיד אמביוולנטית. עד שעברתי לפני 15 שנים לגור בשדרות- נדמה שכאן נתתי דרור לזהות המתחבטת שלי לבחור את בחירותיה האותנטיות ומאז חיי שזורים במנהגים רבים בהם מעורבות אמונות שונות בכוח הנסתר והכל מתוך דיאלוג אמוני מפוקח וער.
אני יודעת ומבינה שאמונה כזו היא עניין תרבותי ואני גאה בתרבות שלי שבה האדם לא יודע הכל, שבה האדם אינו מרכז העולם ואינו כל יכול ושיש רגע בחייו ובחייה בו הם פונים לבקש עזרה מגורם נעלם, בלתי מנומק , שאינו שכלי בהכרח.
ואני יודעת שאני לא לבד. לשמחתי הצליחה התרבות המזרחית לשמר סודות מיסטיים רבים בקרבה ומעל הכל מתנוססת ההצלחה של כוח נשי מפואר שנלחם, התמיד והעביר את החכמה האצורה, זו שמסייעת לבני האדם, מהאחת לשנייה ולשלישית עד שהתברכה בו יאמנה איבגי, גיבורת הסרט שלי אותה תיעדתי במשך שנתיים.
באמצעות הסרט אני מבקשת לתת מבט מורכב בשאלת האמונה, ביאמנה ובתרבות שלה- שלי. אין נשים רבות כמו יאמנה. תנאים רבים צריכים להתקיים כדי שצדיקה אכן תצליח להיות צינור לאנרגיה של כפרה, תיקון ומחילה.יאמנה מבוגרת ועל אף שיש לה חמש בנות ונכדות לא ברור אם הידע העצום שלה, כוחה וצדיקותה יישארו בעולם לאחר לכתה בזמנה ובמועדה. התיעוד של יאמנה הוא שימור פרק מפואר בהיסטוריה של העולם כולו בכלל ושל התרבות המזרחית בפרט שמתקיים עדיין בפריפריה ושמשמר ימיו כקדם. התיעוד של יאמנה הוא שיר הלל לעוצמה נשית ולהתקיימותה של אמונה פשוטה בתוך עולם טכנולוגי מטורף.
